<h1>ספר החינוך מצוה תקע"ג</h1>
<h2>דף ע:</h2>
שנצטוינו לבקש רבית מן האומות כשנלוה להם, ולא נלוה להם בלא רבית, ועל זה נאמר [דברים כ"ג] לנכרי תשיך, וכמו כן מותר ללוות מהן ברבית, ואמרו בספרי, לנכרי תשיך מצות עשה, ולאחיך לא תשיך לא תעשה. משרשי המצוה שאין ראוי לנו לגמול חסד זולתי אל העם יודעי האל ועובדים לפניו, ובהמנע החסד משאר בני האדם ונעשה אותו לאלו נבחן כי עיקר האהבה והחמלה עליהם מצד החזיקם בתורת אלהים יתברך, והנה עם הכוונה הזאת יהיה לנו שכר במניעת החסד מהם כמו בעשותינו אותו אל בני עמינו. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ב"מ ע"א ע"א] שמצוה להקדים הלוואת ישראל בחנם מהלוואת הגוי ברבית, ומה שאמרו שהגוי שלוה מעות מישראל ברבית אף על פי שנתגייר גובה ממנו כל מה שעלה מרבית עד שנתגייר, שלא יאמרו בשביל שלא יפרע הרבית נתגייר, וכענין שנצטוינו לבקש מהם רבית כמו כן מותר לתת להם רבית שלא אסר לנו הכתוב אלא רבית של ישראל, ידוע הדבר. ואמרו זכרונם לברכה שהגוי שלווה מעות מישראל ברבית ובקש לפרעם לו ומצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אתן לך רבית מהם כדרך שאתה נותן לישראל הרי זה מותר, ואם העמידו אצל ישראל אף על פי שנתן הגוי המעות בידו הואיל ומדעת ישראל נתן הרי זה רבית קצוצה. ואמרו זכרונם לברכה שאף על פי שהרבית שלהם מותר מן הדין אסור לישראל להלוות להם ברבית קצוצה אלא בכדי חייו כדי שלא יהא רגיל עמו תמיד וילמוד ממעשיו, אבל אבק רבית מהם מותרת אפילו ביותר מכדי חייו דמשום אבק רבית לא יהא רגיל עמו כל כך, ותלמיד חכם מותר להלוותו בכל מה שירצה שאין חשש עליו שילמוד ממעשיו כי החכמה תעוז לחכם ותשמרנו לעולם. ויתר פרטיה מבוארין בבבא מציעא פרק אי זהו נשך. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר על זה והלוהו בלא רבית מתורת חסד לבד לא מתקוה אליו לרווח עמו מצד אחר או מפני דרכי שלום בטל עשה זה. והרב רבנו משה בן נחמן זכרונו לברכה לא ימנה בחשבון המצוות עשה זה, ואמר שהכתוב הזה לא בא אלא ליתן עשה ולא תעשה במלוה לישראל ברבית, וזו היא כוונת המדרש בספרי באומרו זו מצות עשה, וכן נראה כדבריו בגמרא בסוף פרק אי זהו נשך, ועם כל זה דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל מחשבונו, והגדול מי ששגותיו ספורות.
